fbpx

אנחנו מכירות מהרגע שנולדתי

הכל התחיל באפריל 1967, כשהצטרפתי למשפחה. אחותי הייתה כבר בת 4.5, ילדה גדולה לכל הדעות, יחד עם אחי הגדול בהחלט היו גרעין משפחתי מכובד.

ואז, אני הצטרפתי…

למען האמת, לא זוכרת הרבה מאותם רגעים 🙂

כאשר היינו קטנות, הפרש הגילאים בינינו היה לא קטן – אבל עם השנים הוא הולך ומתגמד.

בלילות, כאשר הייתי צריכה ללכת לישון, אמי ז”ל הייתה מאלצת את אחותי ללכת לישון לידי, וכדי שהיא לא תסרב, הייתה אומרת לה: “רק עד שתירדם”, “אחר כך את יכולה לקום”.  כמובן שזה לא עובד, לרוב היא הייתה נרדמת יחד איתי.

היום, ממרומי גילי אני יכולה להבין כמה זה מתסכל ולא הוגן.

כשהבן הקטן שלי, שואל אותי למה לאסף מותר ולי לא, התשובה היא: “הוא יותר גדול ממך”.

אחותי, אחי ואני

לכל מקום שהייתי מגיעה, ישר היו יודעים שאני אחותה. 

לצערי הרב, אין לנו הרבה תמונות מהילדות, ומה שיש לא באיכות טובה.  אבל גם אותם חייבים לשמור.

האם תמיד היינו חברות טובות?

כמו כל האחים והאחיות שאני מכירה, היו בינינו עליות ומורדות. בכל זאת, הייתי אחותה הקטנה, זו ש”נדחפת” לכל מקום, שהולכת אחריה ואחרי החברים השווים שלה – במבט לאחור, הייתי האחות המעצבנת.  

התחלנו להיות חברות טובות, כשהגעתי לתיכון. אחותי גרה בבית משלה, ואני עדיין גרתי אצל אימי ובאותה תקופה, רציתי לעזוב – אחותי ישר קיבלה אותי בזרועות פתוחות ונתנה לי בית אצלה.

לאחר שהשתחררתי מהצבא, עברנו לגור ביחד. גרנו ביחד, עד שהיא עברה לקיבוץ מרום גולן.

היום

היום, אחותי היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו משוחחות לפחות פעם אחת ביום, יש ימים שאפילו יותר. היא מצחיקה אותי, כמו שאף אחד אחר לא מצחיק.

כאשר אני מגיעה אליה להתארח, אני יודעת שאעלה לפחות קילו אם לא יותר, מהפינוקים שיש אצלה. 

תמיד יש צנצנות מלאות בעוגיות, אוכל טעים, והרבה מנוחה.

אהבתנו לאוכל התבטאה בצורה שונה.  אחותי פחות אהבה לאכול, ואני פשוט התיישבתי לאכול עם כל מי שהתיישב לאכול באותו זמן. אני אוהבת אוכל של בית, ואחותי אלופה באוכל גורמה.

הילדים שלי אוהבים את האוכל שלה, הרבה פעמים יותר מאשר את האוכל שלי. הם מוכנים לטעום אצלה דברים שאצלי אין מצב שיטעמו. מזל שאחר כך אני מקבלת ממנה את המתכונים ומכינה בעצמי.

יש מתכון אחד במיוחד, שבכל פעם שאנחנו נוסעים אליה לביקור הילדים מבקשים שהיא תכין להם – מרק שקדים. 

כדי שלא רק אנחנו נהנה ממנו, מצרפת לכם פה את המתכון, יחד עם התמונה של המרק שכמובן אחותי המהממת צילמה.

אתם גם בטח תוהים איך קוראים לה, כי לא הזכרתי את שמה עד עכשיו. קוראים לה שפרה, והיא שפית ובעלת המותג “הטובים של שפרה“. אם אתם טרם מכירים, זה הזמן להכיר.

מצרכים:

100 גרם שקדים טבעיים;

100 גרם שבבי שקדים;

2 תפוחי אדמה בינוניים חתוכים לקוביות קטנות;

1 כרישה – החלק הלבן שטוף וחתוך לקוביות קטנות;

שורש פטרוזיליה וסלרי חתוכים לקוביות קטנות;

מעט צ’ילי יבש.

הוראות הכנה:

לחמם בסיר מעט שמן סויה, לטגן את כל הירקות והשקדים תוך כדי ערבוב עד להזהבה קלה.

לפזר 2 כפות קמח, לערבב ולהוסיף קופסא של קרם קוקוס וציר ירקות/עוף.

לערבב, לבשל על איש בינונית עד שהירקות מוכנים.

לתקן תיבול ולהגיש.

אם בא לכם לקבל מתכונים נוספים, מוזמנים לדפדף בספר המתכונים, ולהנות מהאוכל 🙂

צילום שפרה מיכאלוביץ. מוזמנים לעקוב אחרי הצילומים שלה באינסטגרם.

היום, אחותי היא שפית כבר כ-20 שנה, מארחת בביתה המהמם, תוכלו לבדוק אצלה באתר את כל הפרטים. כל מה שצריך, זה להזמין מקום, להגיע, להרגע ולאכול.

מבטיחה לכם שתצאו נשכרים.

מה זה שישי בחצר, אתם בטח שואלים.

זו ארוחה מתמשכת בחצר של שפרה, עם שלל מנות שיוצאות בניחותא, תוך כדי שאתם נינוחים, רגועים, מנהלים שיחה עם האנשים שאיתם הגעתם.

וכן, זו גם הזדמנות נפלאה להכיר אנשים חדשים.

מוזמנים לקרוא את הפוסט שהעליתי בפייסבוק, אחרי שחזרתי משישי בחצר את שפרה, ותבינו על מה אני מדברת 🙂

קצת תמונות מהחוויה עצמה

לסיום

קודם כל, אין על אחותי בעולם.

שנית, בטח נהייתם רעבים רק מהתמונות : – )

לא חייבים להשאר רעבים, אפשר בהחלט להזמין מקום ולהנות בעצמכם.

האם גם אתם חברים טובים של האחים/אחיות שלכם?

שתפו אותי בתגובות שלכם, מבטיחה להשיב לכל אחד ואחת מכם.

מקווה שנהניתם מהצילומים, מהכתיבה.  עד לפעם הבאה….

אם טרם ביקרתם בעמוד של מְפֻקְסֶלֶת זה הזמן לקפוץ להגיד שלום

נהניתם?
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print
מוזמנים לשתף
4 תגובות
  1. שפרה הגב

    אחותי הקטנה והאהובה ריגשת אותי עד דמעות
    אוהבת אותך הכי

  2. עמית בר - ברושקה הגב

    אין על אחיות בעולם! יש לי 3 אחיות, הבכורה גדולה ממני ב9 שנים, האמצעית גדולה ממני ב7 שנים, והקטנה מנישואים שניים של אבי קטנה ממני ב11 שנים. הן המשפחה שלי, הן החברות הכי טובות שלי, הן חלק בלתי נפרד ממני

    • הסטודיו - רחל מיכאלוביץ עיצוב גרפי הגב

      עמית, איזה כיף ככה אחיות. הרווחת ממש 🌷
      והכי כיף שככה אני לומדת עוד דברים על אחרים.

השארת תגובה

אולי יעניין אתכם גם:

תמונה שווה אלף מילים

פתאום לא הצלחתי לפקס את העדשה, התבאסתי. התחלתי לשחק עם הפרמטרים, כדי לנסות להבין למה לא מתפקס לי. האם צמצתי מידי? האם הכנסתי יותר מידי אור? ניסיתי לעבור למצב שאני מפקסת עם היד ולא אוטומט – לרוב זה עוזר והכל משתחרר.

קרא עוד »

מעודדת צמיחה

אם יש משהו שאני ממש טובה, זה איכפתיות לסביבה

לאנשים, לחיות וצמחים
טיפול וריפוי, זה היעוד שלי.

קרא עוד »
לוגו של וואטסאפ
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן