הכל התחיל בילדות…
בילדותי, מאוד אהבתי לצייר והכי אהבתי לצייר פרחים. יכולתי לשבת שעות לצייר פרחים, לקשקש במחברות.
רוב הילדות שלי עברה ליד שדות, פרדסים, והייתי מין ילדת טבע שכזו.
באחד הבתים שגרנו, מעבר לכביש היה שדה מלא חרציות ואני זוכרת איך היינו קוטפים את החרציות, בוחרים את החרצית עם הגבעול הכי ארוך ולאט לאט משחילים לתוכו את הפרחים וכך יוצרים לנו זר מהמם לראש.
לימים השדה נהפך לעוד בית.
שדה החרציות הלבנות האלו, צולם עם הנייד, גלקסי S8, לפני שהתוודעתי יותר לעומק למצלמה
הוא היה נכנס לכיתה ואני הייתי יוצאת ממנה.
נמשיך קצת עם הילדות ושיעורי הציור…
ביסודי הכל הלך חלק, אני אהבתי לצייר, המורה אהבה אותי והכל זרם והיה נפלא.
כשהגעתי לחטיבה, הכל השתבש. משום מה, המורה לציור לא חיבב אותי – אני אפילו לא זוכרת למה והמקום היחיד שהיינו נפגשים בו היה בכניסה לכיתה. הוא היה נכנס לכיתה ואני הייתי יוצאת ממנה.
וכך נמוגה והתפוגגה לה אהבתי לציור 🙂
ברצינות, למה דווקא פרחים?
אני נמשכת לצלם דווקא פרחים, בגלל הצבעוניות שלהם, היופי שלהם. שילובי הצבעים שלרוב לא נמצא בשום מקום אחר.
אי אפשר להתעלם מהיופי הזה.
כן, גם פרחים שכבר נפלו על הרצפה יש בהם את היופי המיוחד שלהם.
קפיצה מהירה לתיכון
תדמיינו לכם אותי, ילדה בת 17, עוזבת עיר אחת, עוברת לעיר אחרת וצריכה להתחיל להשתלב מחדש בבית הספר.
עד שהסתדרתי חברתית במקום אחד, התנתקתי. זה היה לא פשוט בלשון המעטה.
להתקבל לתיכון חדש בכיתה י"א… עם התעודה שהייתה לי, לא בדיוק קפצו לי הצעות מסביבי.
אז הלכתי ללמוד בבית ספר חקלאי ליד חדרה בשם עירון. שם התוודעתי לשתילים קטנים, לייחורים, לצמחים.
אגלה לכם בסוד שעל כל 10 ייחורים שכן שתלנו כמו שצריך, כמה נזרקו בדרך מחוסר סבלנות.
אבל… למדתי, הפנמתי והגעתי הביתה עם ידע וישר הקמתי עם שני האחים שלי חממה בחצר.
ועכשיו ברצינות 🙂
פרחים ואני זה סיפור אהבה מפני שקל לצלם אותם. הם לא עושים פוזות, הם צבעוניים, חיים, ואם מתקרבים ממש ממש קרוב, אפשר למצוא עליהם גם חיים נוספים.
לפני כמה חודשים, כשהחלטתי לעבור מצילום בנייד לצילום במצלמה, החלום שלי היה לרכוש גם עדשת מאקרו – מפני שאני הכי אוהבת לצלם תקריב.
האם צילום מאקרו הוא קל?
בחודש ומשהו שיש לי את עדשת המאקרו הבנתי שלצלם מאקרו עם המצלמה, זו תורה שלמה. קודם כל, אסור שהידיים יזוזו, אחרת כל התמונה מפוקסלת.
כדי לתפוס תמונה אחת טובה, אני מצלמת לפעמים לפחות 20 תמונות, תתארו לכם את התיסכול.
לעומת זאת, צילום מאקרו עם הטלפון הוא הרבה יותר קל. מקרבים את המצלמה לאובייקט, לוחצים על על המסך להתפקס על האובייקט ואז פשוט מצלמים.
יש לי שתי תמונות – אחת שצולמה בנייד והשניה שצולמה עם המצלמה – מנחשים איזו תמונה צולמה עם מה?
רואים את ההבדל? ברור שכן...
בקיצור, כפי שבטח שמתם לב, לא הכל דבש
לסיום
האם גם אתם אוהבים לצלם?
עם המצלמה, עם הנייד, עם שניהם?
שתפו אותי בתגובות שלכם, מבטיחה להשיב לכל אחד ואחת מכם.
מקווה שנהניתם מהצילומים, מהכתיבה. עד לפעם הבאה….
אם טרם ביקרתם בעמוד של מְפֻקְסֶלֶת זה הזמן לקפוץ להגיד שלום
8 תגובות
לקחת אותי אחורה לבית ספר יסודי. היה לנו איז פרויקט באמנות ואני בחרתי להכין חוברת של צמחי מרפא בוטניים או משהו כזה. כל צמח העתקתי בעפרון ועשיתי לו מעין רישום כזה. אני זוכרת כמה השקעתי וכמה נהנתי מכל רגע! והצילומים שלך משהו!!!
עמית, איזו תגובה כיפית. זה מרגש שמתוך סיפור שלי, גרמתי גם לך להזכר בסיפור שלך. לצייר פרחים זו תראפיה בפני עצמה
מדהימה אחת
תודה אוחתי 😍
פוסט מקסים והתמונות משגעות!!! תודה על השיתוף יקירה!
תודה לך יקרה שנכנסת לקרוא והגבת לי. באהבה גדולה 🙂
רחל, אהבתי את הסיפור על הפרחים ואת כל כך צודקת, כיף לצלם פרחים וכיף לצלם בכלל 🙂
הרומן והאהבה שלי בצילום התחיל לפני שנים ובמיוחד אהבתי לצלם מאקרו להתקרב ולראות כל פרט ופרט בתמונה…ואז…הבת שלי איבדה את המצלמה. וכבר לא רכשתי חדשה
היום אני מצלמת להנאתי בסלולר גם מאקרו וגם רגיל מתנהלת עם הוויזואל בעסק שלי ולפעמים גם מצלמת ללקוחות. כל הזמן לומדת אולי עוד יגיע היום שאני ארכוש מצלמה חדשה ואחזור לאהבה ישנה.
תודה יהודית על תגובתך.
בהחלט הפתעת אותי עם אהבתך לצילום.
אני חושבת שהגיע הזמן לרכוש מצלמה חדשה ואז נוכל לצאת לצלם ביחד 😍