fbpx

אם הם יכולים, גם אני יכולה

חקלאות ישראלית, בשבוע שחלף היא הייתה בכותרות וקשה מאוד להתעלם ממנה.

במיוחד, אם גרים במושב והחקלאות סובבת אותי בכל הכיוונים.

בכניסה למושב שלנו, יש שדות שעם עונות השנה, מתחלפים בהם הגידולים. בשדה עכשיו גדלים דלועים. כל מיני סוגים.  גם דלעת וגם דולורית.

בכל יום שאני חולפת על פני השדה, אני אומרת לעצמי – מחר אקום מוקדם, אקח את המצלמה ואסע לצלם את השדה.

בשבוע שעבר, התעוררתי מוקדם (אך לא מוקדם מידי, בכל זאת אני לא צריכה להכין כריכים לבית הספר), הגעתי לשדה, ביררתי מי אחראי וניגשתי לשאול אותו אם אני יכולה לצלם.

תשובתו הייתה חיובית, מוציאה את המצלמה ומגלה לצערי שנגמרה לי הסוללה…

חזרתי הביתה להטעין את הסוללה

מבואסת, חזרתי הביתה להטעין את הסוללה ואחרי שעתיים חזרתי לצלם אותם. 

קיץ, חם, השמש קופחת, והם לבושים בגדים ארוכים, כדי לשמור על עצמם מחשיפה, מתכופפים, קוטפים, חוזרים על הפעולה שוב ושוב, מעבירים ארגזים ממקום למקום ויחד עם זאת, הם נראים נהנים מהעבודה שלהם.

הנאה מעבודה – אין תחליף לזה.

ומה קורה למעלה בשמים?

אני מצלמת ומעלי חולפים מטוסים, הרמתי את המצלמה "אל על" וצילמתי. לא יכולתי להתאפק 🙂

האם התבאסתי שאני על הקרקע ויש כאלו שטסים לאי שם? למען האמת לא הפעם. בשנה הזו אני מעדיפה להשאר בבית ולא לטוס "אל על"…

רואים את ההנאה שלו מהעבודה. מסכימים איתי?

ואיך אפשר בלי לצלם את הדולורית עצמה?

רגע לפני שחזרתי הביתה משדה הדולורית

אחרי חצי שעה של צילום בשדה, חם לי, אני מזיעה ומעריצה את מי שעובד בחקלאות, אני נכנסת למכונית, נוסעת לפגישה שלי (הם יצטרכו להתמודד עם איך שאני נראית), והנה, חולף לו טרקטור עמוס לעייפה עם דלעת.

אני יושבת במכונית, מרימה את המצלמה, ומצלמת מבעד לשמשה הקדמית. 

הכרם אהובתי 🙂

זוכרים את ההחלטה שלי מתחילת הפוסט להתעורר מוקדם ולצאת לצלם? היום עשיתי זאת שוב. לא מוקדם כמו שהייתי רוצה, חזרתי הביתה ישר למקלחת, אבל עשיתי זאת. יצאתי לצלם בצד השני של המושב, את הכרם, הענבים פשוט משגעים. 

לסיום

אחרי שחזרתי נוטפת זיעה, צמאה, נכנסתי למקלחת ואז ישר לערוך את הצילומים ולספר לכם את הסיפור.

מקווה שאתם יושבים בבית או במשרד, המזגן מקרר אתכם תוך כדי שקראתם את הפוסט שלי, זה בטוח יקל עליכם להגיב לי.

שתפו אותי בתגובות שלכם, מבטיחה להשיב לכל אחד ואחת מכם.

מקווה שנהניתם מהצילומים, מהכתיבה.  עד לפעם הבאה….

אם טרם ביקרתם בעמוד של מְפֻקְסֶלֶת זה הזמן לקפוץ להגיד שלום

 
נהניתם?
מוזמנים לשתף
תגובה אחת
  1. דינה הגב

    איזה יופי. תמונות נפלאות. הוהתיאורים כל כך חיים. יושבת בבית ומרגישה את החום.

השארת תגובה

אולי יעניין אתכם גם:

יום הורים

יום הורים

יום הורים אחרי 12 שנות לימוד, שבהן אחת למחצית זומנו לפגישה עם המחנכת יחד עם הילד לשמוע על התקדמותו במערכת

קרא עוד »
וואו אני

וואו אני –

פתאום קלטתי חודש ימים חלפו מאז שהתגייסת ואתמול בלילה נפל לי האסימון – אני אמא של חייל.  אחרי שיחת הטלפון

קרא עוד »
להיות שם בשבילו

להיות שם בשבילו

להיות אמא אחד הדברים הראשונים שאנחנו למדות כשאנחנו הופכות לאמהות, ששכחו לתת לנו את ספר ההוראות. או שפשוט אין דבר

קרא עוד »
לוגו של וואטסאפ
גלילה לראש העמוד